Chap. 4
1
א יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁאִם טָמַן בָּהֶן הַתַּבְשִׁיל הוּא מִתְחַמֵּם וּמוֹסִיפִין בְּבִשּׁוּלוֹ כְּעֵין הָאֵשׁ. כְּגוֹן הַגֶּפֶת וְזֶבֶל וּמֶלַח וְסִיד וְחוֹל אוֹ זַגִּין וּמוֹכִין וַעֲשָׂבִים בִּזְמַן שֶׁשְּׁלָשְׁתָּן לַחִים וַאֲפִלּוּ מֵחֲמַת עַצְמָן. וּדְבָרִים אֵלּוּ נִקְרָאִין דָּבָר הַמּוֹסִיף הֶבֶל. וְיֵשׁ דְּבָרִים שֶׁאִם טָמַן בָּהֶן הַתַּבְשִׁיל יִשָּׁאֵר בַּחֲמִימוּתוֹ בִּלְבַד וְאֵינָן מוֹסִיפִין לוֹ בִּשּׁוּל אֶלָּא מוֹנְעִין אוֹתוֹ מִלְּהִצְטַנֵּן. כְּגוֹן זַגִּין וּמוֹכִין וַעֲשָׂבִים יְבֵשִׁין וּכְסוּת וּפֵרוֹת וְכַנְפֵי יוֹנָה וּנְעֹרֶת הַפִּשְׁתָּן וּנְסֹרֶת חָרָשִׁים וּשְׁלָחִין וְגִזֵּי צֶמֶר. וּדְבָרִים אֵלּוּ נִקְרָאִין דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מוֹסִיף הֶבֶל:
Kessef Michneh (non traduit)
יש דברים שאם טמן בהם וכו'. כגון הגפת. בגמרא (שבת מ''ז:) איבעיא לן גפת של זיתים תנן אבל דשומשומין ש''ד או דילמא דשומשומין תנן וכ''ש דזיתים ת''ש דאמר רבי זירא קופה שטמן בה אסור להניחה על גפת של זיתים ש''מ של זיתים תנן לעולם אימא לך לענין הטמנה דשומשומין נמי אסור לענין אסוקי הבלא דזיתים מסקי הבלא דשומשומין לא מסקי הבלא, ובעיין לא איפשיטא וכיון דמידי דרבנן הוא ה''ל למינקט בה לקולא. ורבינו שסתם דבריו ולא חילק משמע דנקיט לה לחומרא ויש לתמוה עליו. ואפשר שטעמו משום דלא דחי לה בדרך דילמא אלא בלעולם אימא לך משמע דקושטא דמילתא הכי איתיה, אי נמי מפני שהוא קרוב לבא לידי איסור תורה החמירו בספיקו וכמו שכתב הר''ן בפ' כירה גבי הניח קדרה על גבי קרקע ועודה בידו ודעתו שלא להחזיר:
Le'hem Michneh (non traduit)
הגפת וזבל וכו'. בגמרא (דף מ''ז) איבעיא לן גפת של זיתים [תנן אבל בשומשמין שפיר דמי] או דילמא של שומשמין [תנן וכל שכן דזיתים] ולא איפשיטא ורבינו דלא חלק משמע דס''ל דבכל גפת אסור. ותימה שהיה לו לפסוק לקולא כיון דהוא מדרבנן דמן התורה מותר להטמין בדבר המוסיף הבל אפי' בשבת כמו שכתב רבינו בפירוש המשנה דומיא דשכח על גבי כירה לעיל. ונראה דפוסק כן מפני דבגמרא אמר לעולם אימא לך הטמנה בשומשמין וכו' ואע''ג דאיתמר בדרך דחיה משום דאמרו לעולם וכו' משמע ליה לרבינו לפסוק כן ועוד דמתניתין סתמא קתני: ואפילו מחמת עצמן. שם (דף מ''ט) איבעיא להו לחין מחמת עצמן או לחין מחמת דבר אחר, ופי' רבינו דלחין מחמת דבר אחר אית לן למיסר טפי מלחין מחמת עצמן, ויש תימה בדברי רבינו מאחר דהך בעיא לא איפשיטא איך פסק לחומרא במידי דרבנן הפך מנהגו והיה לו לפסוק לקולא כמו שפסק הרא''ש ז''ל. ונראה דמתניתין משמע ליה לחין בכל גוונא. וא''ת לדעת רבינו דכי אמר לו לחין מחמת עצמן אסור כל שכן מחמת דבר אחר איך רצו בגמרא לפשוט הך בעיא מדהזכירו במתניתין מוכין לחין מחמת עצמן היכי משכחת לה הא אפשר לאשכוחי להו מחמת דבר אחר ואסור מכ''ש. אבל לרש''י ז''ל דכי אמרינן דאית לן למיסר לחין מחמת עצמן ולא מחמת דבר אחר אתי שפיר. ונראה לומר דרצה לפשוט הבעיא משום דמתניתין דומיא קתני וכי היכי דמוכין דוקא מחמת דבר אחר דמחמת עצמן אי אפשר הכי נמי אחריני דוקא מחמת ד''א ולא מחמת עצמן:
Maguide Michneh (non traduit)
יש דברים שאם טמן וכו'. פירוש דיני הטמנה אלו הם בכל תבשיל באי זה צד שיהיה וכן כתבו ז''ל וכן דעת רבינו ודינין אלו משנה פרק במה טומנין (שבת דף מ''ז:) אין טומנין לא בגפת ולא בזבל וכו' בין לחין בין יבשין לא בתבן ולא בזגין וכו' בזמן שהן לחין אבל טומנין בהן יבשין ע''כ. ובקצת ספרי רבינו לא נזכר תבן ובגמ' איבעיא להו לחין מחמת עצמן או דילמא מחמת דבר אחר וכו' ובהלכות וסליקא מחמת עצמן. ומלשון רבינו שכתב אפי' מחמת עצמן נראה שדעתו שיותר הם מחממין בשלחין מחמת ד''א וכל שכן שאסור ורש''י ז''ל פירש בהפך ופירש גפת פסולת של בית הבד, זגין פסולת של יקב, מוכין כל דבר רך כגון צמר גפן ותלישי צמר לשון רש''י ז''ל: ויש דברים שאם טמן בהם וכו'. משנה (שם דף מ''ח) טומנין בכסות ובפירות וכו' ובנסורת של חרשים רבי יהודה אוסר בדקה ומתיר בגסה טומנין בשלחין ומטלטלין אותן בגיזי צמר ואין מטלטלין אותן. ופסק רבינו כסתם משנה דלא כר' יהודה ודין טלטול השלחין וגיזי צמר יתבאר פרק ט''ו:
2
ב מִן הַדִּין הָיָה שֶׁטּוֹמְנִין בְּדָבָר הַמּוֹסִיף הֶבֶל מִבְּעוֹד יוֹם וְיִשָּׁאֵר הַתַּבְשִׁיל טָמוּן בְּשַׁבָּת. שֶׁהֲרֵי מַשְׁהִין עַל גַּבֵּי הָאֵשׁ בְּשַׁבָּת. אֲבָל אָסְרוּ חֲכָמִים לְהַטְמִין בְּדָבָר הַמּוֹסִיף הֶבֶל מִבְּעוֹד יוֹם גְּזֵרָה שֶׁמָּא תַּרְתִּיחַ הַקְּדֵרָה בְּשַׁבָּת וְיִצְטָרֵךְ לְגָלוֹתָן עַד שֶׁתָּנוּחַ הָרְתִיחָה וְיַחֲזֹר וִיכַסֶּה בְּשַׁבָּת וְנִמְצָא טוֹמֵן בְּדָבָר הַמּוֹסִיף הֶבֶל בְּשַׁבָּת שֶׁהוּא אָסוּר. לְפִיכָךְ מֻתָּר לְהַטְמִין בְּדָבָר הַמּוֹסִיף הֶבֶל בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁסְּתָם קְדֵרוֹת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת כְּבָר רָתְחוּ וְנָחוּ מִבִּעֲבּוּעָן וְכֵיוָן שֶׁנָּחוּ שׁוּב אֵינָן רוֹתְחִין:
Le'hem Michneh (non traduit)
מן הדין היה שטומנים וכו'. וא''ת כי יכסה אותן מאי הוי הא כתב רבינו לקמן דבשנתגלו מותר לכסותן. וי''ל היינו דוקא בדבר שאינו מוסיף ועוד שנתגלו מחמת עצמן אבל כשהוא בעצמו גילם אסור ועוד שהוא כדבר המוסיף הבל דגזרו חכמים מפני שלא יבא להרתיחה על האש כמו שכתב הרמב''ם ז''ל בפירוש המשנה אסור:
Maguide Michneh (non traduit)
מן הדין היה שטומנין בדבר המוסיף וכו'. מימרא סוף פרק במה מדליקין (שם ל''ד) כגרסת הגאונים ז''ל אמר רבא מפני מה אמרו אין טומנין בדבר המוסיף הבל ואפילו מבעוד יום גזירה שמא ירתיח א''ל אביי אי הכי בין השמשות נמי ליגזר אמר ליה סתם קדרות בין השמשות רותחות הן ואמר רבא מפני מה אמרו אין טומנין בדבר שאינו מוסיף הבל משחשיכה גזירה שמא יטמין ברמץ א''ל אביי ויטמין א''ל גזירה שמא יחתה בגחלים ע''כ גרסתם ז''ל. ופירש רבינו שידוע היה להם שבין השמשות טומנים בכל דבר וזו היא כוונת המשנה שאמרה ספק חשיכה ספק אינה חשיכה טומנין את החמין וכ''כ הרי''ף בתשובה בביאור כדברי הגאונים וכבר השיבו עליו כל האחרונים ז''ל שאין זה דבר מתקבל שמבעוד יום אסור ובין השמשות מותר ועוד שהוא מפרש רותחות שכבר נחו מרתיחתן, לפיכך פירש הראב''ד ז''ל בהשגות גזירה שמא ירתיח, דכיון דאטמין בדבר המוסיף גלי אדעתיה דרותח קא בעי ליה לאורתא וזמנין דמפסיק רתיחתו מפני אורך זמנו ומרתיחו משחשיכה. והקשה אביי אי הכי בין השמשות נמי ליגזור בדבר שאינו מוסיף שכיון ששהה מלהטמין נראה שרותח רוצה אותו בלילה. אמר ליה סתם קדרות בין השמשות רותחות הן לאורתא ולא תפסק רתיחתן ע''כ, וגם זה פירוש דחוק. ועוד קשה לגרסא זו שיקרא רמץ דבר שאינו מוסיף, ולפיכך הם גורסין בראשונה בדבר שאינו מוסיף משחשיכה ובשניה בדבר המוסיף מבעוד יום וכן גרסת רש''י ז''ל. ופירש רמץ אפר המעורב בגחלת עכ''ל רש''י ז''ל:
3
ג וְכֵן מִן הַדִּין הָיָה לִטְמֹן הַתַּבְשִׁיל בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ מוֹסִיף הֶבֶל בְּשַׁבָּת עַצְמָהּ. אֲבָל אָסְרוּ חֲכָמִים דָּבָר זֶה גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַטְמִין בְּרֶמֶץ וְיִהְיֶה בּוֹ נִיצוֹצוֹת שֶׁל אֵשׁ וְנִמְצָא חוֹתֶה בַּגֶּחָלִים. לְפִיכָךְ [א] אָסְרוּ לְהַטְמִין דָּבָר חַם בְּשַׁבָּת וַאֲפִלּוּ בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ מוֹסִיף הֶבֶל:
Le'hem Michneh (non traduit)
וכן מן הדין היה לטמון התבשיל וכו' אבל גזרו חכמים. וא''ת א''כ איך אמרו בפרק במה טומנין (דף נ''א) וכן היה רשב''ג אומר לא אסרו אלא אותו מיחם אבל פינה ממיחם למיחם מותר השתא אקורי קא מקיר לה ארתוחי קא מרתח לה, דלדעתו ז''ל הטעם שאסרו להטמין בדבר שאינו מוסיף הבל בשבת הוא משום גזירה שמא יטמין ברמץ ומאן דכר שמיה דרתיחה כאן, בשלמא לרש''י ז''ל דסבר דטעמא דאיסור הטמנה בדבר שאינו מוסיף הבל משום גזירה שמא ירתיח ניחא דרצה הגמרא לתת טעם דאין לומר כן משום דהשתא אקורי וכו' אבל לדידיה אין כאן מקום לטעם זה כלל. ונראה לומר דרבינו סובר דהטעם דגזרינן הוא משום דאחרי כן יחתה בגחלים כדי להרתיח. ומה שאמר רבינו ונמצא חותה בגחלים ר''ל שאחרי כן יחתה בגחלים להרתיח ומשום הכי אמרו בגמרא בדפינה ממיחם למיחם בשבת אע''ג דאיכא למגזר שיטמין ברמץ אין חשש בזה דהא לא יחתה אחרי כן להרתיח דהשתא אקורי מקיר וכו' אבל אין משמע כן מדברי רבינו בפירוש המשנה ששם כתב דבשעה שמניע האפר הוא חותה בגחלים משמע דמוכרח לעשות כן בעת הנעת האפר. והשתי גזרות ביאר רבינו ז''ל שם בדרך אחרת, ע''ש:
Maguide Michneh (non traduit)
וכן מן הדין היה וכו'. כבר הזכרתי זה:
4
ד סָפֵק חֲשֵׁכָה סָפֵק אֵינָהּ חֲשֵׁכָה מֻתָּר לִטְמוֹן אֶת דָּבָר חַם. וּמֻתָּר לִטְמוֹן אֶת דָּבָר הַצּוֹנֵן בְּשַׁבָּת בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ מוֹסִיף כְּדֵי שֶׁלֹּא יִצְטַנֵּן בְּיוֹתֵר אוֹ כְּדֵי שֶׁתָּפוּג צִנָּתָן. חַמִּין שֶׁטְּמָנָן מֵעֶרֶב שַׁבָּת וְנִתְגַּלּוּ [ב] בְּשַׁבָּת מֻתָּר לְכַסּוֹתָן. שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ מוֹסִיף. וּמֻתָּר לְהַחֲלִיף הַכִּסּוּי בְּשַׁבָּת. כֵּיצַד. נוֹטֵל כְּסוּת וּמַנִּיחַ כַּנְפֵי יוֹנָה אוֹ נוֹטֵל כַּנְפֵי יוֹנָה וּמַנִּיחַ הַכְּסוּת:
Kessef Michneh (non traduit)
ומותר להחליף הכיסוי בשבת כיצד נוטל כסות ומניח כנפי יונה וכו'. כתב ה''ה שנראה מדברי רבינו שרשב''ג בא לפרש שלא התירו להוסיף אלא על ידי חלוף וכו'. ולי נראה שאין בדברי רבינו הכרע דהא אפשר שיותר היה ראוי לאסור להחליף הכיסוי בטוב ממנו ממה שראוי [לאסור] להוסיף כסוי על כסוי וכמו שמבואר בדברי הר''ן והטור וא''כ רבינו דנקט מותר להחליף הכיסוי בטוב ממנו לרבותא נקטיה ומיניה נשמע דמותר להוסיף כסוי על כסוי:
Le'hem Michneh (non traduit)
ומותר לטמון את דבר הצונן וכו'. ואם תאמר אמאי לא גזרו הטמנת הצונן לדעת רבינו אטו שלא יטמין ברמץ וי''ל דודאי לא יטמין דכיון דיש בו גחלים הוא אינו רוצה שיחם דאין דעתו אלא שתפיג צינתו בלבד ואפילו שיטמון לא יחתה אחרי כן להרתיח דאין כונתו בכך:
Maguide Michneh (non traduit)
ספק חשיכה ספק אינה חשיכה מותר לטמון את דבר חם. משנה (שם דף ל''ד) כתבתיה: ומותר לטמון את דבר הצונן וכו'. מימרא בפ' במה טומנין (שם נ''א) וברייתא ג''כ שם: חמין שטמנן מע''ש וכו'. משנה שם כסהו ונתגלה מותר לכסותו: ומותר להחליף הכסוי וכו'. ברייתא אע''פ שאמרו אין טומנין וכו' אם בא להוסיף מוסיף, כיצד הוא עושה רשב''ג אומר נוטל את הסדינין ומניח את הגלופקרין או נוטל את הגלופקרין ומניח את הסדינין. ומתוך דברי רבינו נראה שרשב''ג בא לפרש שלא התירו להוסיף אלא על ידי חלוף הכסוי בטוב ממנו. אבל להוסיף כסוי על כסוי אסור. ואחרים התירו ופירשו בדרך אחרת וכן כתבו להתיר הרמב''ן והרשב''א ז''ל:
5
ה פִּנָּה הַתַּבְשִׁיל אוֹ הַמַּיִם הַחַמִּין מִכְּלִי לִכְלִי אַחֵר מֻתָּר לְהַטְמִין הַכְּלִי הָאַחֵר בְּשַׁבָּת בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ מוֹסִיף. כְּמוֹ הַדָּבָר הַצּוֹנֵן. שֶׁלֹּא אָסְרוּ לְהַטְמִין בְּשַׁבָּת אֶלָּא דָּבָר חַם שֶׁהוּא בִּכְלִי רִאשׁוֹן שֶׁנִתְבַּשֵּׁל בּוֹ אֲבָל אִם פִּנָּהוּ מֻתָּר:
Maguide Michneh (non traduit)
פינה את התבשיל וכו'. באותה ברייתא שם. וכן היה רשב''ג אומר לא אסרו אלא באותו מיחם שהוחמו מע''ש אבל פינה ממיחם למיחם מותר:
6
ו מַנִּיחִין מֵיחַם עַל גַּבֵּי מֵיחַם בְּשַׁבָּת וּקְדֵרָה עַל גַּבֵּי קְדֵרָה וּקְדֵרָה עַל גַּבֵּי מֵיחַם וּמֵיחַם עַל גַּבֵּי קְדֵרָה וְטָח פִּיהֶם בְּבָצֵק לֹא בִּשְׁבִיל שֶׁיּוּחַמּוּ אֶלָּא בִּשְׁבִיל שֶׁיַּעַמְדוּ עַל חֻמָּם. שֶׁלֹּא אָסְרוּ אֶלָּא לְהַטְמִין בְּשַׁבָּת אֲבָל לְהַנִּיחַ כְּלִי חַם עַל גַּב כְּלִי חַם כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ עוֹמְדִין בַּחֲמִימוּתָן מֻתָּר. אֲבָל אֵין מַנִּיחִין כְּלִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דָּבָר צוֹנֵן עַל גַּבֵּי כְּלִי חַם בְּשַׁבָּת שֶׁהֲרֵי מוֹלִיךְ בּוֹ חֹם בְּשַׁבָּת וְאִם הִנִּיחוֹ מִבָּעֶרֶב מֻתָּר וְאֵינוֹ כְּטוֹמֵן בְּדָבָר הַמּוֹסִיף:
Maguide Michneh (non traduit)
מניחין מיחם על גבי מיחם וכו'. ברייתא כלשונה שם ואל תחוש לגרסת הספרים שגורסין אבל לא מיחם על גבי קדרה אלא הכל מותר וכן היא גרסת הגאונים ז''ל והתוספתא ופירוש מיחם של נחשת קדרה של חרס: אבל אין מניחין כלי שיש בו דבר צונן וכו'. שם (דף מ''ח) ההוא גברא דאנח כוזא דמיא אפומא דקומקומא נזהיה רבה אמר ליה ר' זירא מאי שנא ממיחם ע''ג מיחם אמר ליה התם אוקומי קא מוקים הכא אולודי קא מוליד ע''כ. ופירשו ז''ל שהקומקום היה חם כ''כ שהיה בו כדי לחמם הכוזא שהיה בו צונן ולא שיעור להפשיר בלבד שאם לא כן מותר היה אפילו נגד המדורה כמבואר פרק כ''ג. וכן מורה בכאן לשון רבינו: ואם הניחו מבערב וכו'. זה פשוט שאם היה זה כטומן בדבר המוסיף ודאי בשבת היה אסור אפילו בדבר חם כמו שנתבאר שאסור להטמין דבר חם בשבת אפילו באינו מוסיף וזה ברור:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source